יום רביעי, 29 בפברואר 2012

תשיר את זה! זה יהיה קומי

בעקבות הדרישה המביכה של דוד רותם מהשופט סלים ג'ובראן לשיר את המנון המדינה, כולל כמובן השורה המתאימה לג'ובראן מכל - ''נפש יהודי הומייה'', חשבתי על מספר דוגמאות קומיות לאנשים שיהיה מצחיק אם ישירו שירים מסויימים.

נתחיל בפוליטיקה,

יהיה מצחיק אם ג'ונתן פולארד ישיר את בלדה לסוכן כפול של משינה.
יהיה ממש מצחיק אם אביגדור ליברמן ישיר את Imagine, אולי אפילו בעצרת האו"ם הבאה.
נראה לי משעשע אם חנין זועבי תשיר את כשאהיה גדול (שוטי שוטי ספינתי) של להקחת חיל הים
נעבור לראש הממשלה שלנו שהרי ידוע כאדם אמין ואחד שדובר רק אמת לכן אשמח אם ישיר לכולנו את האמת של אביב גפן. אם אנחנו כבר בלשכת ראש הממשלה, אי אפשר בלי האיש הכי חם בלשכה - נתן אשל.
אני הייתי שמח אם בערב הפרידה ממנו, יתן לנו נתן ביצוע של השיר מצלם של שלום חנוך, זאת יכולה  להיות מזכרת נפלאה.

נראה לי שמספיק עם הפוליטיקה ונלך קצת לעולמות אחרים,
נתחיל במשהו מאוד עכשיווי, רדוד וקשה להודות שאני צופה בזה לעיתים קרובות, ''האח הגדול'.
אי אפשר יהיה להתחיל את ערב השירה של דיירי הבית בלי ביצוע של אביבית, בקולה המיוחד לשירו הנפלא (באמת) של ישי לוי, אישה נאמנה, אחרי הביצוע הסוחף של אביבית נהיה חייבים להרגיע קצת את האווירה ולכן נבקש מסופי לשיר שיר שמתאר את אופייה של אחת הדיירות הכי לא מעניינות בבית, לכן סופי תשיר לנו את משעמם של מיכה שטרית.
אי אפשר לעשות ערב שכולל רעש בבית האח הגדול בלי תמיר, יצור בלתי מוסבר אך מעורר חיבה וצחוק בלתי פוסקים, לנוכח האירוע ישיר תמיר את שירו המוזר של הגאון גלעד כהנא, עב"מ.
נראה לי שמספיק עם ''האח הגדול'' ומרדידות אחת לשניה, נעבור לספורט הישראלי.

איש הספורט הראשון שהייתי מעלה לבמה הוא פיני גרשון, אישיות צבעוניות שאני חושב שישמח להתחיל את הערב בשיר עבודה שחורה של אהוד בנאי, למי שלא זוכר על מה אני מדבר, הנה תזכורת.
נמשיך במכבי ת''א כדורסל ונעבור לראש המערכת, שמעון מזרחי, האיש שחרט על דגלו ספורטיביות, יושרה ואין ספק שהמשפט ''הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה'' ממש יושב עליו בול, או שלא.
בהתאם לנסיבות, אין ספק שהשיר שהכי מתאים למזרחי הוא שיר הקומבינה של מאיר אריאל.
נחצה את הכביש ונעבור לצד שלי, הצד האדום.
בימים אלו, הימים בהם אנו נאבקים בעבריין מורשע שמנהל את הקבוצה שלנו, יהיה מצחיק אם דווקא אלי טביב ישיר את מה עם הכסף? של אקסום, אותה שאלה בדיוק שאנחנו שואלים אותו.
את האדם האחרון שנעלה לבמה הערב, דווקא שמענו שר את ההמנון לפני כשבועיים בטדי ולאור קולו הנפלא, יהיה נפלא אם בשידור הבא שלו, דני נויימן ישיר לכולנו את ירושלים של ברזל של מאיר אריאל.

בחזרה לרצינות,
אני מבין ש"התקוה" הוא טאבו במדינה, משהו שלא נוגעים בו, כמעט לא מדברים עליו ושלא נדבר בכלל על להחליף אותו.
יחד עם זאת, חובה עלינו, אזרחי המדינה היהודים, להבין שמי מאיתנו שידרוש מלא יהודי לשיר את ההמנון, במקרה הטוב, ישפיל את עצמו ובמקרה היותר גרוע יפגע פגיעה עמוקה באותו אזרח לא יהודי.

לא אסתיר, הייתי שמח אם המנון המדינה היה שיר אחר, למשל "שחקי שחקי" הנפלא אבל ברור לי שדבר זה הוא לא יותר מפנטזיה כרגע כך שמה שנשאר לנו הוא פשוט לגלות הבנה כלפי האזרחים הלא יהודיים ולבוז ללאומניות הדוחה של ח''כ דוד רותם ודומיו.

אם גם לכם יש רעיונות לשירים שיהיה מצחיק אם מישהו מסויים ישיר אותם, אתם מוזמנים לטקבק.

שחקי שחקי


יום ראשון, 26 בפברואר 2012

חוק טל וגיוס בכלל

ביטולו המוצדק של חוק טל הקפיץ את רגשי הלאומיות (שלא נאמר לאומניות) של אזרחי המדינה וקברניטי הצבא.
הפסקת ההטבות וההסדרים המבישים עם אותו ציבור שמחזיק את המדינה בביצים ועוד דורש מאיתנו לאמר לו ''תודה" על כך שהוא שומר עלינו מהישיבה יפסיק להנות מהמחדל הזה ויקח גם הוא חלק בנטל, בדיוק כמו הציבור החילוני.
יחד עם זאת, אל נא תיפלו בפח שמשרד הביטחון מנסה להפיל את כולנו, הקפאת הגדנ"ע, פרסומים על הפסקות אימונים ושלל פרובוקציות שנועדו להשאיר את תקציב הביטחון כמו שהוא.
מספיק לקרוא ראיונות עם ראשי אכ"א לשעבר שטוענים שאין צורך בגיוס חובה ואפשר לצמצם את תקציב הביטחון ולהעבירו למשרדים ''שוליים'', משרד הבריאות או משרד החינוך למשל, הרי מה זה משנה אם אנחנו טיפשים וחולים, יש לנו צבא חזק! אם לא מספיקים לכם האנשים שהיו אחראיים על כח האדם בצה''ל, הייתי ממליץ לכם ללכת לטיול קטן בקניון עזריאלי, כמות החיילים שמבלה שם ב''שעות העבודה'' היא בלתי נתפסת ועם כל הכבוד לצבא הכי הומני בעולם, ג'ינס מזארה לא נחשב הומני.
לאחר ביטול חוק טל התראיין הרמטכ''ל ואמר ''זה נורא לא לשרת, זה לא בסדר'' ובכן אדוני הרמטכ''ל, אני לא מתבייש ואפילו לא מרגיש לא בסדר.
אני לא מתבייש כי שוחררתי כחוק, אני לא מתבייש כי אני עושה שירות לאומי ומבחינתי זה שווה ערך לשירות צבאי ואני בעיקר לא מתבייש בני גנץ, כי אני מאמין שאדם טוב נמדד בערכיו, התנהגותו, מצפונו ועוד מספר דברים מעולם הערכים, כמות השנים שלך בצבא ומה מעשיך באותם שנים, לא נמצאת אצלי במדד ''האם טוב האדם''.

לאור דבריהם של ראשי אכא לשעבר, לאור העובדות הדי ברורות שאפשר לקצץ בתקציב הביטחון ואין צורך בגיוס חובה לצבא, יש צורך בשינוי שיטת הגיוס לטעמי.
אני מאמין שעל כל אזרח, שיימצא על ידי המערכת כמסוגל לשרת (מבחינה בריאותית, נפשית וסוציו-אקונימית שתאפשר לו להעדר מסביבתו) בשירות מסויים, שירות צבאי או שירות צבאי.
עם הגעת נער לגיל 17 הוא יקבל זימון ללשכת הגיוס, בלשכת הגיוס הוא יעבור תהליכים דומים למה שעוברים היום רק שבשונה מהיום, החלק הראשוני יהיה החלטה של המערכת - האם הנער מתאים לשירות צבאי או דווקא לשירות לאומי. כמובן שכמו היום תהיה לנער הזכות להביע את דעתו, להביא דעת מומחים (פסיכולוג שימליץ ללכת לשירות לאומי או מורה שיספר על רצון הילד לקרבי) ויחד עם אנשי לשכת הגיוס, כשלהם המילה הסופית כמובן, יוחלט אם הנער יילך לשירות צבאי או שירות לאומי. במידה ונער לא מויין למסגרת אלייה שוייך הוא רשאי לערער ולעבור ועדת ערעורים שתבחן את טענותיו ותחליט החלטה סופית. אני מאמין שאחרי כל התהליך הזה, מי שלא מתאים למערכת צבאית ימצא את עצמו בשירות לאומי ומי שמאוד רוצה ללכת צבא, ימצא את עצמו כחייל מן המניין.
ברור שבמדינה כמו ישראל, בה הצבא הוא חלק מרכזי בכל רובד של החיים, ילכו רוב הנערים אל המערכת הצבאית כמו היום אבל יחד עם זאת, אילו הלא מתאימים שהיום חלקם נמצא בצבא וסובל מבעיות מפגיעות נפשיות קשות, חלקם נמצא בשירות לאומי וחלקם התשחרר והתחיל את חייו, מה שנקרא בימינו, משתמט.
קשה לי עם הביטוי הזה ''משתמט'' מכמה סיבות,
א', אני מאמין שצריך לתרום למדינה ולתת מעצמך או במסגרת הצבאית או כמוני, במסגרת השירות הלאומי.
יחד עם זאת, אני לא שלם עם זה שלנוכח תהליך הגיוס הקיים אשר מכוון אל הצבא בלבד ולא אל השירות הלאומי, נקרא מי ששוחרר כחוק מהצבא ולא עושה שירות לאומי, ''משתמט'', הרי הוא לא השתמט משום דבר, הוא שוחרר מהמסגרת הצבאית ולא התנדב לתרום במסגרת אחרת. שוב, לא כך פעלתי אני וברגע ששוחררתי (והאמת שהרבה לפני) הדגשתי את רצוני לעשות שירות לאומי במקום שירות צבאי אבל אני לא רוצה ליפול למלכודת הלאומנות ורדיפת משוחררי צה''ל.

במתכונת הגיוס אותה אני מציע, יחוייב כל אדם לבצע שירות כלשהו, צבאי או לאומי וכך, לדעתי, יגדל מספר ה''משתתפים בנטל'.

ב', סיבה נוספת שגורמת לי לסלוד מהמילה ''משתמט'' היא מערכת השירות הלאומי ומצבה קיום.
בתור מתנדב בשירות לאומי נתקלתי כבר מהשלבים הראשונים בבירוקרטיה נוראית, יחס בעייתי וחוסר מוטבציה מצד הגורמים (הן המדינה והן עמותות השירות הלאומי) לעלות את המוטיבציה לשירות.
השיא היה ששבוע לפני תחילת השירות הלאומי הודיע לי מקום השירות המיועד כי ליקוי תקשורת שלו עם העמותה גרם לאי הבנות ואני איני מתאים לתפקיד אליו התמיינתי במשך כחצי שנה. דבר זה גרם לי לבדוק מקומות התנדבות אליהם אצטרך להתפשר כי רק בהם נותר מקום לשנה הקרובה.
בסופו של דבר רק הרווחתי מהעברת המקום אבל אין לי ספק וגם מהיכרות אישית-  אין ספור מתנדבים פוטנציאלים נופלים בין הכיסאות בגלל טיפול לקוי של עמותות ההתנדבות ויחס מזלזל ולא אכפתי מצד מקומות המפעילים מתנדבים ולא פועלים מספיק להפעלתם. דבר זה גורם להוצאת כל חשק להתנדב ואני מבין ותומך בכל אחד מהם אשר יחליט להתחיל את חייו פשוט כי המערכת הבירוקרטית הכל כך מוכרת במדינה הזאת, לא נותנת לו להתחיל שירות.

אם כבר דנו בקיצוץ תקציב הביטחון, יוכל חלקו לעבור למסגרת השירות הלאומי ולמשאביו.
לשפר את השירות, להגדיל את אופציות המקומות לשירות, לאחד את כל העמותות תחת המדינה ותחת מנהלת השירות הלאומי שכבר קיימת היום, מנהלת אחת לכולם - חילונים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים.
מנהלת אשר תקלוט מיד, כבר בלשכת הגיוס, את מי שהוחלט שיעשה שירות לאומי ותעזור לו להתכוון ולהתחיל את השירות הלאומי וכמובן תתמוך ותנהל איתו את תקופת השירות ומהותה.
 
לאחר ביטולו של חוק טל, הגיע הזמן לפעול לאלטרנטיבה שתגרום לכל הציבור (שוב, למעט חריגים) לקחת חלק בנטל, הקפיצו את מעמד השירות הלאומי כאלטרנטיבת חובה לצד הגיוס, הגבירו את הערכיות סביב נושא ההתנדבות במקום את הלאומנות החריגה סביב נושא הגיוס ותראו שזה הרבה יותר משתלם, מכל הבחינות, למדינה, לאזרחיה ולעתיד של כולנו.


יום חמישי, 23 בפברואר 2012

הצגת דמויות (פוסט פתיחה)

''על כל דבר יש לך מה להגיד?''
- ''לא על כל דבר אבל על זה כן..''

טוב, אז כנראה שהמורים לאורך השנים צדקו, כמעט על כל דבר יש לי מה להגיד -
פוליטיקה, חברה, כלכלה, ספורט, מוזיקה, טלוויזיה, תרבות הם נושאים שמצאתי את עצמי כבר כותב עליהם וזאת רק ההתחלה, קשה לי למצוא נושא שאין לי מה להגיד לגביו, שאני יכול להגיד עליו ''לא יודע, אין לי דעה''.
לא קל לחיות בחברתי, אין הרבה רגעים שקטים, יש ויכוחים, יש עצבים ואני לגמרי מבין אנשים בסביבתי שמדי פעם אומרים לי ''טוב, די! שתוק כבר''.

הבלוג הזה הוא לא הבלוג הראשון שלי, היו לי כמה בעבר, לא תחת שמי המלא שם חשפתי וזרקתי החוצה הרבה דברים אישיים שלא התאים לי לחשוף תחת שמי גם בגלל הגיל הצעיר יחסית בו הדברים ההם נכתבו ובעיקר בגלל תוכנם הדי מדכא בדרך כלל, תסכול של נער מתבגר שלא הייתי גאה בו.

היום אני מתקרב לגיל 20, עדיין לא בעל ניסיון חיים מרשים אבל זה בהחלט לא אומר שאין לי מה להגיד כמעט על כל דבר ועם כמה שזה נשמע יומרני ואולי קשה למבוגרים לקחת ברצינות מישהו בגילי, בצדק אגב, אנחנו דור שאת רובו קשה לקחת ברצינות (הי! אמירה חברתית ראשונה!), אני מבטיח לעשות את מיטב כדי להוכיח ששווה לקחת אותי ברצינות.
בניגוד לתסכול של גיל 16, דבר שחווה כמעט כל נער מתבגר, בגיל 19 וחצי הדברים נראים אחרת,
אתה מסתכל על החיים בנקודת מבט בוגרת יותר (מן הסתם), מנוסה יותר (ולו במעט) ולוקח דברים יותר בפרופורציות ועם הסתכלות לעבר העתיד שנראה לעיתים מבטיח ולעיתים מלחיץ עד מאוד.
בגיל 20 אתה מתחיל לחשוב ולתכנן את החיים שלך, אתה חושב על האנשים שלצידך ומה מקומם בהמשך החיים שלך, אתה חושב על מקום מגוריך, עיסוקך הנוכחי, מחשבות על לימודים שתרצה ללמוד, בגרויות שאולי תרצה להשלים ודעות שתרצה לגבש בנושאים שונים.
בגלל ששוחררתי מהצבא (פטור רפואי) והחלטתי להתנדב לשירות לאומי, אני מגיע לביתי מדי ערב ו''נאלץ'' להתמודד עם מחשבות אלו מדי יום, הרי המסגרת אליה אני משתייך כרגע מדמה מאוד שגרת חיים של אדם אשר קם כל בוקר וחוזר אל ביתו לאחר העבודה, בשונה מהמסגרת הצבאית.

אשמח לשפוך בפני קוראיי בלוג זה את שלל מחשבותי על נושאים שונים ואשמח במיוחד אם יתקיים כאן דיון פורה, מבקר, מלמד ומשכיל.
יש כל כך הרבה בלוגים במרחב האינטרנטי וכל כך הרבה כותבים וקוראים כך שיהיה קשה לגרום לבלוג הזה ולדעותיי להגיע למספר גדול של אנשים אך אני מבטיח לעשות כמיטב יכולתי ובמסגרת האמצעים שיש לי (מסתכם בפה גדול ומקלדת שאליה נפלטים דבריי) כדי לגרום לכם לקרוא דווקא אותי.

''צריך לכתוב בעבור עצמנו; זו הדרך היחידה שבה נוכל להגיע אל זולתנו."
 
 שלכם, בפעם הראשונה,
צור.