ביטולו המוצדק של חוק טל הקפיץ את רגשי הלאומיות (שלא נאמר לאומניות) של אזרחי המדינה וקברניטי הצבא.
הפסקת ההטבות וההסדרים המבישים עם אותו ציבור שמחזיק את המדינה בביצים ועוד דורש מאיתנו לאמר לו ''תודה" על כך שהוא שומר עלינו מהישיבה יפסיק להנות מהמחדל הזה ויקח גם הוא חלק בנטל, בדיוק כמו הציבור החילוני.
יחד עם זאת, אל נא תיפלו בפח שמשרד הביטחון מנסה להפיל את כולנו, הקפאת הגדנ"ע, פרסומים על הפסקות אימונים ושלל פרובוקציות שנועדו להשאיר את תקציב הביטחון כמו שהוא.
מספיק לקרוא ראיונות עם ראשי אכ"א לשעבר שטוענים שאין צורך בגיוס חובה ואפשר לצמצם את תקציב הביטחון ולהעבירו למשרדים ''שוליים'', משרד הבריאות או משרד החינוך למשל, הרי מה זה משנה אם אנחנו טיפשים וחולים, יש לנו צבא חזק! אם לא מספיקים לכם האנשים שהיו אחראיים על כח האדם בצה''ל, הייתי ממליץ לכם ללכת לטיול קטן בקניון עזריאלי, כמות החיילים שמבלה שם ב''שעות העבודה'' היא בלתי נתפסת ועם כל הכבוד לצבא הכי הומני בעולם, ג'ינס מזארה לא נחשב הומני.
לאחר ביטול חוק טל התראיין הרמטכ''ל ואמר ''זה נורא לא לשרת, זה לא בסדר'' ובכן אדוני הרמטכ''ל, אני לא מתבייש ואפילו לא מרגיש לא בסדר.
אני לא מתבייש כי שוחררתי כחוק, אני לא מתבייש כי אני עושה שירות לאומי ומבחינתי זה שווה ערך לשירות צבאי ואני בעיקר לא מתבייש בני גנץ, כי אני מאמין שאדם טוב נמדד בערכיו, התנהגותו, מצפונו ועוד מספר דברים מעולם הערכים, כמות השנים שלך בצבא ומה מעשיך באותם שנים, לא נמצאת אצלי במדד ''האם טוב האדם''.
לאור דבריהם של ראשי אכא לשעבר, לאור העובדות הדי ברורות שאפשר לקצץ בתקציב הביטחון ואין צורך בגיוס חובה לצבא, יש צורך בשינוי שיטת הגיוס לטעמי.
אני מאמין שעל כל אזרח, שיימצא על ידי המערכת כמסוגל לשרת (מבחינה בריאותית, נפשית וסוציו-אקונימית שתאפשר לו להעדר מסביבתו) בשירות מסויים, שירות צבאי או שירות צבאי.
עם הגעת נער לגיל 17 הוא יקבל זימון ללשכת הגיוס, בלשכת הגיוס הוא יעבור תהליכים דומים למה שעוברים היום רק שבשונה מהיום, החלק הראשוני יהיה החלטה של המערכת - האם הנער מתאים לשירות צבאי או דווקא לשירות לאומי. כמובן שכמו היום תהיה לנער הזכות להביע את דעתו, להביא דעת מומחים (פסיכולוג שימליץ ללכת לשירות לאומי או מורה שיספר על רצון הילד לקרבי) ויחד עם אנשי לשכת הגיוס, כשלהם המילה הסופית כמובן, יוחלט אם הנער יילך לשירות צבאי או שירות לאומי. במידה ונער לא מויין למסגרת אלייה שוייך הוא רשאי לערער ולעבור ועדת ערעורים שתבחן את טענותיו ותחליט החלטה סופית. אני מאמין שאחרי כל התהליך הזה, מי שלא מתאים למערכת צבאית ימצא את עצמו בשירות לאומי ומי שמאוד רוצה ללכת צבא, ימצא את עצמו כחייל מן המניין.
ברור שבמדינה כמו ישראל, בה הצבא הוא חלק מרכזי בכל רובד של החיים, ילכו רוב הנערים אל המערכת הצבאית כמו היום אבל יחד עם זאת, אילו הלא מתאימים שהיום חלקם נמצא בצבא וסובל מבעיות מפגיעות נפשיות קשות, חלקם נמצא בשירות לאומי וחלקם התשחרר והתחיל את חייו, מה שנקרא בימינו, משתמט.
קשה לי עם הביטוי הזה ''משתמט'' מכמה סיבות,
א', אני מאמין שצריך לתרום למדינה ולתת מעצמך או במסגרת הצבאית או כמוני, במסגרת השירות הלאומי.
יחד עם זאת, אני לא שלם עם זה שלנוכח תהליך הגיוס הקיים אשר מכוון אל הצבא בלבד ולא אל השירות הלאומי, נקרא מי ששוחרר כחוק מהצבא ולא עושה שירות לאומי, ''משתמט'', הרי הוא לא השתמט משום דבר, הוא שוחרר מהמסגרת הצבאית ולא התנדב לתרום במסגרת אחרת. שוב, לא כך פעלתי אני וברגע ששוחררתי (והאמת שהרבה לפני) הדגשתי את רצוני לעשות שירות לאומי במקום שירות צבאי אבל אני לא רוצה ליפול למלכודת הלאומנות ורדיפת משוחררי צה''ל.
במתכונת הגיוס אותה אני מציע, יחוייב כל אדם לבצע שירות כלשהו, צבאי או לאומי וכך, לדעתי, יגדל מספר ה''משתתפים בנטל'.
ב', סיבה נוספת שגורמת לי לסלוד מהמילה ''משתמט'' היא מערכת השירות הלאומי ומצבה קיום.
בתור מתנדב בשירות לאומי נתקלתי כבר מהשלבים הראשונים בבירוקרטיה נוראית, יחס בעייתי וחוסר מוטבציה מצד הגורמים (הן המדינה והן עמותות השירות הלאומי) לעלות את המוטיבציה לשירות.
השיא היה ששבוע לפני תחילת השירות הלאומי הודיע לי מקום השירות המיועד כי ליקוי תקשורת שלו עם העמותה גרם לאי הבנות ואני איני מתאים לתפקיד אליו התמיינתי במשך כחצי שנה. דבר זה גרם לי לבדוק מקומות התנדבות אליהם אצטרך להתפשר כי רק בהם נותר מקום לשנה הקרובה.
בסופו של דבר רק הרווחתי מהעברת המקום אבל אין לי ספק וגם מהיכרות אישית- אין ספור מתנדבים פוטנציאלים נופלים בין הכיסאות בגלל טיפול לקוי של עמותות ההתנדבות ויחס מזלזל ולא אכפתי מצד מקומות המפעילים מתנדבים ולא פועלים מספיק להפעלתם. דבר זה גורם להוצאת כל חשק להתנדב ואני מבין ותומך בכל אחד מהם אשר יחליט להתחיל את חייו פשוט כי המערכת הבירוקרטית הכל כך מוכרת במדינה הזאת, לא נותנת לו להתחיל שירות.
אם כבר דנו בקיצוץ תקציב הביטחון, יוכל חלקו לעבור למסגרת השירות הלאומי ולמשאביו.
לשפר את השירות, להגדיל את אופציות המקומות לשירות, לאחד את כל העמותות תחת המדינה ותחת מנהלת השירות הלאומי שכבר קיימת היום, מנהלת אחת לכולם - חילונים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים.
מנהלת אשר תקלוט מיד, כבר בלשכת הגיוס, את מי שהוחלט שיעשה שירות לאומי ותעזור לו להתכוון ולהתחיל את השירות הלאומי וכמובן תתמוך ותנהל איתו את תקופת השירות ומהותה.
לאחר ביטולו של חוק טל, הגיע הזמן לפעול לאלטרנטיבה שתגרום לכל הציבור (שוב, למעט חריגים) לקחת חלק בנטל, הקפיצו את מעמד השירות הלאומי כאלטרנטיבת חובה לצד הגיוס, הגבירו את הערכיות סביב נושא ההתנדבות במקום את הלאומנות החריגה סביב נושא הגיוס ותראו שזה הרבה יותר משתלם, מכל הבחינות, למדינה, לאזרחיה ולעתיד של כולנו.
הפסקת ההטבות וההסדרים המבישים עם אותו ציבור שמחזיק את המדינה בביצים ועוד דורש מאיתנו לאמר לו ''תודה" על כך שהוא שומר עלינו מהישיבה יפסיק להנות מהמחדל הזה ויקח גם הוא חלק בנטל, בדיוק כמו הציבור החילוני.
יחד עם זאת, אל נא תיפלו בפח שמשרד הביטחון מנסה להפיל את כולנו, הקפאת הגדנ"ע, פרסומים על הפסקות אימונים ושלל פרובוקציות שנועדו להשאיר את תקציב הביטחון כמו שהוא.
מספיק לקרוא ראיונות עם ראשי אכ"א לשעבר שטוענים שאין צורך בגיוס חובה ואפשר לצמצם את תקציב הביטחון ולהעבירו למשרדים ''שוליים'', משרד הבריאות או משרד החינוך למשל, הרי מה זה משנה אם אנחנו טיפשים וחולים, יש לנו צבא חזק! אם לא מספיקים לכם האנשים שהיו אחראיים על כח האדם בצה''ל, הייתי ממליץ לכם ללכת לטיול קטן בקניון עזריאלי, כמות החיילים שמבלה שם ב''שעות העבודה'' היא בלתי נתפסת ועם כל הכבוד לצבא הכי הומני בעולם, ג'ינס מזארה לא נחשב הומני.
לאחר ביטול חוק טל התראיין הרמטכ''ל ואמר ''זה נורא לא לשרת, זה לא בסדר'' ובכן אדוני הרמטכ''ל, אני לא מתבייש ואפילו לא מרגיש לא בסדר.
אני לא מתבייש כי שוחררתי כחוק, אני לא מתבייש כי אני עושה שירות לאומי ומבחינתי זה שווה ערך לשירות צבאי ואני בעיקר לא מתבייש בני גנץ, כי אני מאמין שאדם טוב נמדד בערכיו, התנהגותו, מצפונו ועוד מספר דברים מעולם הערכים, כמות השנים שלך בצבא ומה מעשיך באותם שנים, לא נמצאת אצלי במדד ''האם טוב האדם''.
לאור דבריהם של ראשי אכא לשעבר, לאור העובדות הדי ברורות שאפשר לקצץ בתקציב הביטחון ואין צורך בגיוס חובה לצבא, יש צורך בשינוי שיטת הגיוס לטעמי.
אני מאמין שעל כל אזרח, שיימצא על ידי המערכת כמסוגל לשרת (מבחינה בריאותית, נפשית וסוציו-אקונימית שתאפשר לו להעדר מסביבתו) בשירות מסויים, שירות צבאי או שירות צבאי.
עם הגעת נער לגיל 17 הוא יקבל זימון ללשכת הגיוס, בלשכת הגיוס הוא יעבור תהליכים דומים למה שעוברים היום רק שבשונה מהיום, החלק הראשוני יהיה החלטה של המערכת - האם הנער מתאים לשירות צבאי או דווקא לשירות לאומי. כמובן שכמו היום תהיה לנער הזכות להביע את דעתו, להביא דעת מומחים (פסיכולוג שימליץ ללכת לשירות לאומי או מורה שיספר על רצון הילד לקרבי) ויחד עם אנשי לשכת הגיוס, כשלהם המילה הסופית כמובן, יוחלט אם הנער יילך לשירות צבאי או שירות לאומי. במידה ונער לא מויין למסגרת אלייה שוייך הוא רשאי לערער ולעבור ועדת ערעורים שתבחן את טענותיו ותחליט החלטה סופית. אני מאמין שאחרי כל התהליך הזה, מי שלא מתאים למערכת צבאית ימצא את עצמו בשירות לאומי ומי שמאוד רוצה ללכת צבא, ימצא את עצמו כחייל מן המניין.
ברור שבמדינה כמו ישראל, בה הצבא הוא חלק מרכזי בכל רובד של החיים, ילכו רוב הנערים אל המערכת הצבאית כמו היום אבל יחד עם זאת, אילו הלא מתאימים שהיום חלקם נמצא בצבא וסובל מבעיות מפגיעות נפשיות קשות, חלקם נמצא בשירות לאומי וחלקם התשחרר והתחיל את חייו, מה שנקרא בימינו, משתמט.
קשה לי עם הביטוי הזה ''משתמט'' מכמה סיבות,
א', אני מאמין שצריך לתרום למדינה ולתת מעצמך או במסגרת הצבאית או כמוני, במסגרת השירות הלאומי.
יחד עם זאת, אני לא שלם עם זה שלנוכח תהליך הגיוס הקיים אשר מכוון אל הצבא בלבד ולא אל השירות הלאומי, נקרא מי ששוחרר כחוק מהצבא ולא עושה שירות לאומי, ''משתמט'', הרי הוא לא השתמט משום דבר, הוא שוחרר מהמסגרת הצבאית ולא התנדב לתרום במסגרת אחרת. שוב, לא כך פעלתי אני וברגע ששוחררתי (והאמת שהרבה לפני) הדגשתי את רצוני לעשות שירות לאומי במקום שירות צבאי אבל אני לא רוצה ליפול למלכודת הלאומנות ורדיפת משוחררי צה''ל.
במתכונת הגיוס אותה אני מציע, יחוייב כל אדם לבצע שירות כלשהו, צבאי או לאומי וכך, לדעתי, יגדל מספר ה''משתתפים בנטל'.
ב', סיבה נוספת שגורמת לי לסלוד מהמילה ''משתמט'' היא מערכת השירות הלאומי ומצבה קיום.
בתור מתנדב בשירות לאומי נתקלתי כבר מהשלבים הראשונים בבירוקרטיה נוראית, יחס בעייתי וחוסר מוטבציה מצד הגורמים (הן המדינה והן עמותות השירות הלאומי) לעלות את המוטיבציה לשירות.
השיא היה ששבוע לפני תחילת השירות הלאומי הודיע לי מקום השירות המיועד כי ליקוי תקשורת שלו עם העמותה גרם לאי הבנות ואני איני מתאים לתפקיד אליו התמיינתי במשך כחצי שנה. דבר זה גרם לי לבדוק מקומות התנדבות אליהם אצטרך להתפשר כי רק בהם נותר מקום לשנה הקרובה.
בסופו של דבר רק הרווחתי מהעברת המקום אבל אין לי ספק וגם מהיכרות אישית- אין ספור מתנדבים פוטנציאלים נופלים בין הכיסאות בגלל טיפול לקוי של עמותות ההתנדבות ויחס מזלזל ולא אכפתי מצד מקומות המפעילים מתנדבים ולא פועלים מספיק להפעלתם. דבר זה גורם להוצאת כל חשק להתנדב ואני מבין ותומך בכל אחד מהם אשר יחליט להתחיל את חייו פשוט כי המערכת הבירוקרטית הכל כך מוכרת במדינה הזאת, לא נותנת לו להתחיל שירות.
אם כבר דנו בקיצוץ תקציב הביטחון, יוכל חלקו לעבור למסגרת השירות הלאומי ולמשאביו.
לשפר את השירות, להגדיל את אופציות המקומות לשירות, לאחד את כל העמותות תחת המדינה ותחת מנהלת השירות הלאומי שכבר קיימת היום, מנהלת אחת לכולם - חילונים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים.
מנהלת אשר תקלוט מיד, כבר בלשכת הגיוס, את מי שהוחלט שיעשה שירות לאומי ותעזור לו להתכוון ולהתחיל את השירות הלאומי וכמובן תתמוך ותנהל איתו את תקופת השירות ומהותה.
לאחר ביטולו של חוק טל, הגיע הזמן לפעול לאלטרנטיבה שתגרום לכל הציבור (שוב, למעט חריגים) לקחת חלק בנטל, הקפיצו את מעמד השירות הלאומי כאלטרנטיבת חובה לצד הגיוס, הגבירו את הערכיות סביב נושא ההתנדבות במקום את הלאומנות החריגה סביב נושא הגיוס ותראו שזה הרבה יותר משתלם, מכל הבחינות, למדינה, לאזרחיה ולעתיד של כולנו.
בטח, הממשלה תחליט לאחד תחתיה את השירות הלאומי. מיד אחרי שהם ייקחו אחריות על הרפואה, החנוך, העוני, תנועות הנוער, חלוקה אחראית של המשאבים והפסקת ההפחדה של הציבור....
השבמחקאנחנו יודעים לקום כשאנחנו "נדפקים" אבל לא שמים לב שהמדינה דופקת אותנו כל הזמן בכל מקום וכל אספקט של חיינו...