הייתי השבוע בשתי הופעות, כל אחת שונה מאוד מהשניה אבל אף אחת מהן לא השאירה לי ברירה אלא לשבת ולכתוב אודותייה.
אתחיל בהופעה הראשונה שראיתי השבוע- הופעתו של אודי אריאל, בנו של מאיר אריאל.
השעה 20:45, ההופעה אמורה להתחיל ב-21:00 ובמקום פרט אלי ואל חברתי נמצאים עוד זוג אחד ועוד 2 נשים מבוגרות שלא מפסיקות לדבר ולהקריא שירה אחת לשניה (דבר שנמשך גם בזמן ההופעה עצמה, מרגיז).
20:55 ועדיין אין שינוי, המקום ריק ואני מתחיל לתכנן בראשי את מבצע הבריחה שימנע את המבוכה הגדולה,
21:00, זה קורה! גל של אנשים נכנס לפתע לבית הקפה הקטנטן ופתאום מתחיל להיות צפוף, לא רואים הכי טוב שיש מהזווית שלי והצליל הראשון מתנגן.
אי אפשר להישאר אדיש כששומעים את אודי אריאל, מהשניה הראושנה הקול שלו נעים לאוזן, לא מיוחד כמו של אביו הגדול אבל מדוייק, מכוון, צלול.
אודי שר שירים מקוריים מאלבום שאמור לצאת בקרוב אבל לא מתחכם ונותן כמות יפה של שירים של מאיר וגם מוסיף ''אתם מוזמנים לזרוק לאוויר שירים של אבא שהייתם רוצים שאשיר'', אני חושב על לזרוק ''אולה בבו'' רק בשביל לראות את התגובה שלו, מישהו עושה את זה במקומי ואודי מתחמק באלגנטיות.
אודי מקריא במהלך ההופעה קטעים של קרליבך ושל רבי נחמן מברסלב, חלקם מאוד פרקטיים ומעלים בי חיוך מסכים כמו השיר ''אין זמן'' שמדבר על כך שצריך לנצל כל שניה בחיים אבל חלקם גם מעלים סלידה כשהוא מדבר על ביאת המשיח, תחיית המתים ועל זה ש''פעם האמינו פה שצריך לפנות התחלויות אבל עברנו מזה הלאה''.
כמו שאמרתי, קשה להישאר אדיש לאודי אריאל, גם כשהוא אומר דברים הפוכים אידיאולוגית לאידיאולוגייה שלך הוא אומר את זה עם חיוך גדול, רוגע ושלווה שמבהירה שהוא לא כאן להטיף, הוא כאן לדבר, לספר וגם לשמוע.
הופעה מסוג זה מוגדרת אצלי יותר כ''ערב תרבות'' מאשר הופעה נטו וזה דבר נדיר בעולם המוזיקה הישראלי, אתה יוצא מהופעה עם מחשבות על מה ששרו ואמרו ונהנה מחוויה אינטלקטואלית מרתקת.
בדיוק כמו לאביו, קשה להישאר אדיש לאודי אריאל ואין מחמאה גדולה יותר מאשר להזכיר, אפילו במעט, את מאיר אריאל.
ובמעבר חד..
אתמול (חמישי), הגעתי להופעה של הבלקן ביט בוקס, הכינו אותי מראש לזה שזאת הופעה שעוד לא ראיתי, מקפיצה, מטורפת ומלאת אנרגיה.
אני, שראיתי כבר מספר פרפורמרים אדירים בארץ (מוקי, הדג נחש והיהודים למשל), הבנתי שאני הולך לקראת משהו גדול אבל לא ידעתי עד כמה.
הבלקן עולים לבמה ופה אתה מבין שמתחיל הקרב, הלקה מול הקהל, הם נותנים בראש, אתה רוקד.
אתה לא יכול שלא לרקוד למשמע שילוב התופים, השירה והחצוצרה שמוציאה צלילים שלא רגילים להם מהכלי האפור הזה, בסים שגורמים לך לרעוד ותומר יוסף אחד שלשעתיים וחצי הופך לגורו שלך, הוא אומר- אתה עושה, אין שום ויכוח.
הקרב אבוד מראש, אני לא מצליח לעמוד לרגע, רוקדים, קופצים וצורחים את מילות השירים.
הבלקן משלבים להיטי עבר יחד עם השירים המעולים מהאלבום החדש Give, אפשר לראות בקלות את השינוי, הישן יותר בלקן, החדש יותר ביט אלקטרוני חדשני.
מרגע לרגע אני מבין שאני לא נמצא בהופעה, אני נמצא במסיבה מהסוג שעוד לא חוויתי ומתמסר לזה בקלות.
מדי פעם תומר יוסף זורק כמה מילים לפני השיר ומי שמקשיב למילות השירים מבין שהוא לא צריך לדבר מעבר, השירים מלאים במסרים שמוחדרים לך לאוזן בדרך שאין נעימה ממנה.
לקראת הסוף ולפני השיר Political Fuck הוא אומר ''300 אלף איש יצאו בקיץ לרחובות, לא יכול להיות שלא יקרה כאן כלום'' וכולם מוחאים כפיים בטירוף.
בהמשך הוא מוסיף לפני אחד השירים ''אין שום סיבה למות בעד אדמה, אף אדמה לא שווה חיים של בן אדם'', אני מוחא כפיים בהסכמה אבל לקהל הישראלי קצת קשה עם זה והם מחכים שיתחיל להתנגן השיר ואז..מי זוכר מה הוא אומר? תן לרקוד.
לקראת סוף ההדרן אני כבר מחזיק את עצמי לא להשתין, תוצאה של יותר מדי בירה, מנגב את הזיעה, מסתכל על הטירוף שמסביבי ומבין כמה שונה מה שחוויתי עכשיו מכל מה שראיתי עד היום, זאת לא הופעה רגילה, זאת מסיבה מטורפת .
לי כבר אין כוח לרקוד, להם יש עוד מלא כוח לשיר, הבלקן ביט בוקס ניצחו אותי בקרב ואני הכי מאושר בעולם.
שבת שלום!
אתחיל בהופעה הראשונה שראיתי השבוע- הופעתו של אודי אריאל, בנו של מאיר אריאל.
השעה 20:45, ההופעה אמורה להתחיל ב-21:00 ובמקום פרט אלי ואל חברתי נמצאים עוד זוג אחד ועוד 2 נשים מבוגרות שלא מפסיקות לדבר ולהקריא שירה אחת לשניה (דבר שנמשך גם בזמן ההופעה עצמה, מרגיז).
20:55 ועדיין אין שינוי, המקום ריק ואני מתחיל לתכנן בראשי את מבצע הבריחה שימנע את המבוכה הגדולה,
21:00, זה קורה! גל של אנשים נכנס לפתע לבית הקפה הקטנטן ופתאום מתחיל להיות צפוף, לא רואים הכי טוב שיש מהזווית שלי והצליל הראשון מתנגן.
אי אפשר להישאר אדיש כששומעים את אודי אריאל, מהשניה הראושנה הקול שלו נעים לאוזן, לא מיוחד כמו של אביו הגדול אבל מדוייק, מכוון, צלול.
אודי שר שירים מקוריים מאלבום שאמור לצאת בקרוב אבל לא מתחכם ונותן כמות יפה של שירים של מאיר וגם מוסיף ''אתם מוזמנים לזרוק לאוויר שירים של אבא שהייתם רוצים שאשיר'', אני חושב על לזרוק ''אולה בבו'' רק בשביל לראות את התגובה שלו, מישהו עושה את זה במקומי ואודי מתחמק באלגנטיות.
אודי מקריא במהלך ההופעה קטעים של קרליבך ושל רבי נחמן מברסלב, חלקם מאוד פרקטיים ומעלים בי חיוך מסכים כמו השיר ''אין זמן'' שמדבר על כך שצריך לנצל כל שניה בחיים אבל חלקם גם מעלים סלידה כשהוא מדבר על ביאת המשיח, תחיית המתים ועל זה ש''פעם האמינו פה שצריך לפנות התחלויות אבל עברנו מזה הלאה''.
כמו שאמרתי, קשה להישאר אדיש לאודי אריאל, גם כשהוא אומר דברים הפוכים אידיאולוגית לאידיאולוגייה שלך הוא אומר את זה עם חיוך גדול, רוגע ושלווה שמבהירה שהוא לא כאן להטיף, הוא כאן לדבר, לספר וגם לשמוע.
הופעה מסוג זה מוגדרת אצלי יותר כ''ערב תרבות'' מאשר הופעה נטו וזה דבר נדיר בעולם המוזיקה הישראלי, אתה יוצא מהופעה עם מחשבות על מה ששרו ואמרו ונהנה מחוויה אינטלקטואלית מרתקת.
בדיוק כמו לאביו, קשה להישאר אדיש לאודי אריאל ואין מחמאה גדולה יותר מאשר להזכיר, אפילו במעט, את מאיר אריאל.
 | |
| אודי אריאל בהופעה |
ובמעבר חד..
אתמול (חמישי), הגעתי להופעה של הבלקן ביט בוקס, הכינו אותי מראש לזה שזאת הופעה שעוד לא ראיתי, מקפיצה, מטורפת ומלאת אנרגיה.
אני, שראיתי כבר מספר פרפורמרים אדירים בארץ (מוקי, הדג נחש והיהודים למשל), הבנתי שאני הולך לקראת משהו גדול אבל לא ידעתי עד כמה.
הבלקן עולים לבמה ופה אתה מבין שמתחיל הקרב, הלקה מול הקהל, הם נותנים בראש, אתה רוקד.
אתה לא יכול שלא לרקוד למשמע שילוב התופים, השירה והחצוצרה שמוציאה צלילים שלא רגילים להם מהכלי האפור הזה, בסים שגורמים לך לרעוד ותומר יוסף אחד שלשעתיים וחצי הופך לגורו שלך, הוא אומר- אתה עושה, אין שום ויכוח.
הקרב אבוד מראש, אני לא מצליח לעמוד לרגע, רוקדים, קופצים וצורחים את מילות השירים.
הבלקן משלבים להיטי עבר יחד עם השירים המעולים מהאלבום החדש Give, אפשר לראות בקלות את השינוי, הישן יותר בלקן, החדש יותר ביט אלקטרוני חדשני.
מרגע לרגע אני מבין שאני לא נמצא בהופעה, אני נמצא במסיבה מהסוג שעוד לא חוויתי ומתמסר לזה בקלות.
מדי פעם תומר יוסף זורק כמה מילים לפני השיר ומי שמקשיב למילות השירים מבין שהוא לא צריך לדבר מעבר, השירים מלאים במסרים שמוחדרים לך לאוזן בדרך שאין נעימה ממנה.
לקראת הסוף ולפני השיר Political Fuck הוא אומר ''300 אלף איש יצאו בקיץ לרחובות, לא יכול להיות שלא יקרה כאן כלום'' וכולם מוחאים כפיים בטירוף.
בהמשך הוא מוסיף לפני אחד השירים ''אין שום סיבה למות בעד אדמה, אף אדמה לא שווה חיים של בן אדם'', אני מוחא כפיים בהסכמה אבל לקהל הישראלי קצת קשה עם זה והם מחכים שיתחיל להתנגן השיר ואז..מי זוכר מה הוא אומר? תן לרקוד.
לקראת סוף ההדרן אני כבר מחזיק את עצמי לא להשתין, תוצאה של יותר מדי בירה, מנגב את הזיעה, מסתכל על הטירוף שמסביבי ומבין כמה שונה מה שחוויתי עכשיו מכל מה שראיתי עד היום, זאת לא הופעה רגילה, זאת מסיבה מטורפת .
לי כבר אין כוח לרקוד, להם יש עוד מלא כוח לשיר, הבלקן ביט בוקס ניצחו אותי בקרב ואני הכי מאושר בעולם.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה